קדיש – על מה ולמה

אחד מנוסחי התפילה היהודיים הוא הקדיש המוכר לכל. התפילה נאמרת בארמית בבלית ועיקרה היא לבקש להתקדשות והתגדלות שם האל. בהרבה מאוד מנוסחי התפילה (פרט לנוסח אשכנז ונוסח איטליה), ישנה גם בקשה לביאת המשיח וקירוב הגאולה. במקור, קדיש נאמר לאחר לימוד אגדות, אך עם השנים החל להשתלב בתפילות הציבוריות בבתי הכנסת, כאשר הוא משולב בין התפילות ונאמר בסיומה של תפילת עמידה, בתום פרק בתפילה, ועוד.

ובכל זאת ראוי לציין כי תפילת קדיש מוכרת לכל דווקא במנהגי האבלות. בימי הביניים החלה התפילה לתפוס מקום בתפילות אבלים ואזכרות, ובמאה ה- 12 וה- 13 נוצר המנהג של קריאת קדיש על מת.

סוגים של תפילת קדיש

ישנם סוגים רבים של תפילת קדיש, ואנו נמנה חלק מהן;

• חצי קדיש – זהו קדיש בו אומרים רק את עיקר תפילת הקדיש ללא תוספות. נאמר לרוב בין קטעים שונים בתפילה על מנת להבדיל ביניהם. בנוסף, ייאמר לרוב על ידי שליח ציבור.
• קדיש תתקבל – מכונה גם קדיש שלם. הכינוי 'תתקבל' ניתן לו בשל המילה הראשונה הפותחת את התפילה. על עיקר הקדיש נוספות שלוש בקשות; לחיים טובים לכל עם ישראל, לשלום על עם ישראל וקבלת תפילות כל העם. קדיש תתקבל נאמר פעם אחת בכל תפילה. לדוגמא לאחר תפילת העמידה, בשל הבקשה לקבלת תפילות עם ישראל.
• קדיש יהא שלמה – קדיש זה מכונה גם 'קדיש יתום' בשל המנהג לפיו יש להעניק את הזכות לאומרו לאדם המציין יום פטירה של קרוב משפחה, או אדם אבל.
• קדיש דרבנן – מכונה גם 'קדיש על ישראל' על המילה הפותחת אותו. עיקר קדיש זה הוא שבח והודיה לה', עם דגש על שבח שלאחר הלימוד, מעין ברכת תורה לאחריו. קדיש זה נאמר בתום לימוד תורה שבעל פה, כולל שלוש בקשות מעבר לעיקר הקדיש.

בקול רם ובגאון

את הקדיש יש לומר בקול רם. אין להתעצל וללחוש אותו או לסמוך על אחרים שירימו את קולם. על אחת כמה וכמה יש להתאמץ להגביה את הקול עד כמה שאפשר, וכידוע – כגודל המאמץ כך גודל השכר.